ריהוט לחדר ילדים: מידות לפי גיל, בטיחות ועמידות

ריהוט לחדר ילדים נמדד בשלושה צירים: מידה שמתאימה לגיל, מבנה שמחזיק שימוש אינטנסיבי, ובטיחות שמונעת התהפכות ולכידה. הרהיט מוחלף כל כמה שנים, ולכן שווה לתכנן מראש איזה פריט גדל עם הילד ואיזה לא.

המידות שלהלן הן הטווחים הנפוצים בשוק המקומי. בכל הנוגע לבטיחות, ההנחיה המחייבת היא זו שמופיעה בהוראות היצרן של הפריט הספציפי, והעקרונות כאן נועדו לעזור לשאול את השאלות הנכונות.

מידות מיטה לפי גיל

המעבר הכלכלי ביותר הוא מלול ישירות למיטת נוער 90 על 190 ס"מ עם מעקה נשלף. מיטת מעבר בגודל 70 על 140 ס"מ משרתת בערך שלוש שנים בלבד, ולאחר מכן היא רהיט מיותר.

גובה שולחן וכיסא לפי גובה הילד

ילד שיושב לשולחן גבוה מדי מרים כתפיים, וילד שיושב לשולחן נמוך מדי מתכופף. הכלל הפשוט הוא גובה מושב שמאפשר לכפות הרגליים לנוח על הרצפה בזווית ברך של תשעים מעלות, וגובה שולחן שמשאיר את המרפקים בגובה המשטח בערך.

שולחן מתכוונן בגובה עם כיסא מתכוונן מכסה את כל הטווח ומייתר שתי החלפות. עלות התוספת מוחזרת כבר ברהיט השני שלא נקנה. אם השולחן קבוע, כדאי לבחור גובה 72 עד 74 ס"מ ולפצות בכיסא מתכוונן ובהדום רגליים.

עומק ורוחב משטח לימודים

• רוחב מינימלי לכתיבה בלבד: 80 ס"מ.
• רוחב נוח למחשב נייד ומחברת: 100 עד 120 ס"מ.
• עומק מינימלי: 50 ס"מ. עם מסך נייח נדרשים 60 עד 70 ס"מ.
• מרווח לרגליים מתחת למשטח: לפחות 50 ס"מ ברוחב ו-45 ס"מ בעומק.
• מרווח מאחורי הכיסא לקימה: 75 עד 90 ס"מ.

בטיחות: מה חשוב יותר מהמידות

הסיכון המשמעותי בחדר ילדים הוא התהפכות רהיט על ילד שמטפס או מושך מגירה. זה נכון במיוחד לשידות מגירות, לכונניות גבוהות ולטלוויזיות שמונחות על רהיט שאינו מיועד לכך.

• עיגון לקיר: כל יחידה גבוהה או צרה, ובמיוחד שידת מגירות, צריכה להיות מעוגנת לקיר. יש להשתמש בערכה שסופקה עם הרהיט ולוודא שהעוגן מתאים לסוג הקיר בבית.
• מעצורי מגירה: מסילה עם מעצור סוף מסלול מונעת שליפה מלאה של המגירה והתהפכות. מגירה שנשלפת לגמרי בקלות היא סיכון בפני עצמו.
• מנגנון סגירה שקטה: מפחית מעיכת אצבעות בין המגירה לגוף.
• פינות מעוגלות: פינה חדה בגובה 60 עד 90 ס"מ נמצאת בגובה הראש של ילד קטן. רדיוס עיגול בפינות עדיף על מגן פלסטיק שנופל.
• יציבות בבסיס: רהיט עם בסיס עמוק ורגליים רחבות מתהפך פחות מרהיט צר וגבוה.
• גימור וצבע: כדאי לבקש מהיצרן מידע על התקינה של הצבע והדבק, במיוחד ברהיט לפעוט שמכניס דברים לפה.
• פתחים ומרווחים: פתח שאינו קטן מספיק ואינו גדול מספיק עלול ללכוד ראש או גפה. בפריטים כמו מעקה מיטה או מיטת קומותיים כדאי לוודא במפרט שהמרווחים תוכננו לכך.

מיטת קומותיים: המספרים שכדאי לבדוק

• גובה פנוי מעל המזרן העליון עד התקרה: 75 עד 90 ס"מ כדי לשבת בלי לחבוט בראש.
• גובה פנוי בין המזרן התחתון למבנה שמעליו: 75 ס"מ לפחות.
• גובה מעקה מעל פני המזרן: יש לוודא מול היצרן, ולזכור שמזרן עבה מדי מקטין את הגובה בפועל.
• הקומה העליונה אינה מומלצת לילדים קטנים. גיל שש ומעלה הוא ההנחיה הרווחת אצל יצרנים.
• סולם עם שלבים שטוחים נוח ובטוח יותר מסולם עם שלבים עגולים.

אחסון בגובה שילד מגיע אליו

ארון שמתוכנן למבוגר הופך את הילד לתלוי בעזרה. מוט תלייה בגובה 170 ס"מ אינו נגיש לילד בן שש, ובגדים שאי אפשר להחזיר למקום מסתיימים על הרצפה.

פתרון שמחזיק שנים הוא מוט כפול: מוט עליון בגובה 170 ס"מ לבגדי עונה ולפריטים של ההורים, ומוט תחתון בגובה 100 עד 110 ס"מ שהילד מגיע אליו. כשהילד גדל אפשר להסיר את המוט התחתון בלי לשנות את הארון.

עמידות: מה שורד חדר ילדים

רהיט בחדר ילדים סופג מכות, נוזלים ושימוש שלא לפי הייעוד. שלושה רכיבים קובעים אם הוא יחזיק: החומר, קצוות הלוח והפרזול.

מה בודקים לפני שקונים

1. מודדים את החדר ומסמנים את המיטה על הרצפה כולל מרווח של 60 ס"מ בצד אחד לפחות.
2. בוחרים מידת מזרן שזמינה בשוק כדי להקל על החלפה עתידית.
3. מודדים את גובה הילד וגוזרים ממנו גובה כיסא ושולחן.
4. בודקים אם השולחן והכיסא מתכווננים ומה טווח הגבהים.
5. מוודאים שערכת עיגון לקיר מסופקת ומבררים לאיזה סוג קיר.
6. שולפים מגירה עד הסוף ובודקים אם יש מעצור.
7. מעבירים אצבע על קצות הלוחות ובודקים את עובי סרט הקצה.
8. מחפשים פינות חדות בגובה של ילד ובוחנים אם יש חלופה מעוגלת.
9. מבקשים מהיצרן מידע על החומרים והגימור.
10. בודקים אם החלקים ניתנים להזמנה בנפרד אם משהו נשבר.
11. לוחצים אלכסונית על היחידה כדי לבדוק אם היא מתפתלת.
12. מבררים כמה זמן אחריות ומה היא מכסה בשימוש יומיומי.

טעויות נפוצות

• לקנות מיטת מעבר: היא משרתת כשלוש שנים ואז נמכרת בהפסד. מעבר ישיר ל-90 על 190 ס"מ חוסך רהיט שלם.
• לבחור מידת מזרן חריגה: מידה שאינה נפוצה מייקרת כל החלפת מזרן ומצמצמת בחירה.
• לדחות את העיגון לקיר: זה השלב שנדחה תמיד לסוף ההרכבה ואז נשכח.
• לקנות שולחן בגובה מבוגר לילד בן שש: הילד יושב עם כתפיים מורמות ורגליים תלויות.
• להתעלם מהדום רגליים: כשהשולחן קבוע והכיסא מתכוונן, בלי הדום הרגליים נשארות באוויר.
• להצמיד ארון גבוה למיטה: זה יוצר משטח טיפוס נוח וסיכון מיותר.
• לחסוך בסרט קצה: זה הרכיב הראשון שנקלף בחדר ילדים, וממנו מתחילה ההתנפחות.

סיכום מעשי

בחרו מידות שמתאימות לגיל אבל גם לחמש השנים הבאות, והעדיפו מזרן במידה נפוצה. גזרו את גובה השולחן והכיסא מגובה הילד, ולא מהגיל הרשום על התווית. בכל הנוגע לעיגון, למעצורים ולפינות, פעלו לפי הוראות היצרן של הפריט ובדקו שהעוגן מתאים לקיר שיש לכם בבית.